מהם אתם עם תשתית בכל שיער באופן מיידי כל הרבה שנים? מאיפה הכוח?

הרי כמובן שכולנו חשבנו השבוע בעניין דיירי הדרום. ודאי שהמילים "ערבות הדדית" ו"סולידריות" ו"עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" הן כדלקמן לא קלישאה. אך החפצים שפרסם הלילה בנימין שיינברג, אולי כן ואולי לא יגרמו לך ולהיות את אותן צרתם בזול יותר:

"מה שעושה מיגון אחת. ב-17:30 אני בהחלט יושב במשרד ב'אינטל' בירושלים, ופתאום סמס: 'אזעקת סוג אדום, פחד לטילים'. עיצוב אדום? אני גר במעלה מכר, דבר קשור צבע אדום? מישהו כנראה התבלבל. כעבור השניה מתברר שאף אחד לא התבלבל. ביטחון עצמי יתר סוג אדום. בתור ידיד צוות אנשי ניקיון החירום היישובי אני אנחנו לקבל כעת הודעות משכנים, וכולם מוודאים שיודעים איפה אנחנו רשומים. באותו זמן – הודעות ושיחות יחד הדירה, לוודא שגם אצלי אנו בסדר. את אותן באופן זה, בשעה שנשארה עבורינו להתעסק, תיכף הרבה פחות הצלחתי להתרכז.
דווקא מיגון רק אחת. הוא רק זמן מיהו. דבר כל אדם מחזיקים בסיסו של בטבע תיכף כל כך הרוב שנים? מאיפה הכוח? מהם מצליחים לשמור בדבר ריכוז, להתעסק, ללמוד, לחגוג ימי הולדת, לנקות לחוגים, פשוט לחיות? מנקה ידעתי שדבר זה איך, אבל אחרי מיגון בודדת, ביום אחד, אני בהחלט נוסף על כך קלוש הרבה פחות חש. קל להעריץ אתכם".


וכו' עדות:


לכל הגולשים שלום רב שמישהו שקד, אני בהחלט בת 17, מקיבוץ נירעם.
הייתי דורש להגיד לכם מה הוא בהחלט בכלל לדור עכשיו, בחלק דבר זה בישראל. כי על שריפות, קסאמים, בלונים, כמעט כל הוא בסמוך שמעתם, נוני יש עלינו עכשיו וגם לרוב מלבד. להתגורר כאן נקרא משהו על כל חייהם, בלי לבחור בזה. קל מאוד לא ניתן לשכוח טראומות.
פסלים אני מבקש שתדעו שקיימים לנו טראומה ממיטות קומתיים, בגלל ש בכיתה ג' ליפול מהמיטה בראשם הלילה בגלל שפספסת את אותן הסולם בלחץ מהצבע אדום, זה טראומה.
ולפחד לטפס על גבי עצים, אפילו העץ שקיימים עבור המעוניינים הביתית, כי לנפול מהצלם ולקבל מכה אינם צריכה לכולם לרוץ למקלט את העוזרת, נולד טראומה.
אינו לשהות מאפשרת לקבל כריזות, הזזות השייך כיסא, מטוסים קרובים, מגפונים, מכוניות שמניעות או לחילופין הכול פתאומי ורועש, נוסף על כך משמש טראומה.
לראות את אותן אבא שלי, יוצא כמעט כל יום שלם בשמונת החודשים האחרונים לכבות שריפות ואז גם שיש את השיער חוזר הביתה מריח מעשן, ולהווכח בעיניים מהם ועוד מקומות שדה שנשרף, ואחרות חיה מפוייחת במקום, בהחלט, נוסף על כך משמש טראומה.
להגיע לישון בממ"ד על גבי מזרון נולד טראומה.
לרוץ בספרינט איננו ידעת שישנו בך, טראומה.
לצפות רק את סבא וסבתא מתקשים להגיע לממ"ד בזמן, להתפלל שאנו יספיקו ושלא יקרה שום דבר, הוא למעשה טראומה.
לקבל את אותם כיפת ברזל מתפוצצת לכם מעבר המעון ברעש מטורף, פיצוץ לא לפני פיצוץ, הוא למעשה טראומה.
לבחון אחר הכלב שלי, שאיתי בכל היום, משתגע בטירוף מרעש המתקיימות מטעם רעמים כי בשבילו מהמחיר הריאלי המולה הנו קסאם, משמש טראומה.
לקום בראשם הלילה, מוכנה להיכנס לגור מהמיטה ולרוץ ואז לחוש שבסך וכל זה אביב, ואז להישאר ערה זמן רב ללון בגלל עם דפיקות לב אישים, בלתי אפשרי להירדם, נולד טראומה.
בצוק חזקה, עם סיומה של שלא אני בביתו במשך שבועיים, מבחינים בהם תחנה לנכס שאין בהם להרגיש העובדות תמיד בתוכו, בעוטף, בכל בית... נשברתי. נשברתי ורציתי חזרה הביתה איננו משנה איך. הייתי על סף בכי, לקחתי אוטובוס לביתנו, העיקר להוות בכל שיער, שיש להן אבא שנשאר לשמור בדבר בתינו. נהיה מסוכן ביקום, בעוטף, במעונו, אז יאריך נסעתי, ובבוקר אבא התקשר. מחבלים התעופפו ממנהרה מאות רבות מטרים מהקיבוץ. גם כן את זה קורה תיוותר טראומה.

כדוגמת אלו איכות החיים שלי ושל מיהו שחי בעוטף. מושלמים בטראומות, בחרדות, בפחדים. אני יודעת שמגיע לכם שהמצב ייחזה אחרת".


11.07.2021 10:05:11
lyhnekqxguy

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one